מבצע “צוק איתן” – יוצאים למרחב חדש

ב- 22 יולי, בשלביו המוקדמים של מבצע “צוק איתן”, פרסמתי מאמר בכותרת “האם יש אור בקצה המנהרה” ובו קבעתי את הדברים העיקריים הבאים

א) סבב זה מציע פוטנציאל לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים

ב) הסבב מסמל את העובדה שדרכו של חמאס הגיעה למבוי סתום

ג) כל מודל הפעולה של חמאס – הצבאי, התעמולתי הפוליטי, האידיאולוגי – נסדק קשות ביותר כתוצאה למערכה

ד) חמאס יכריז נצחון בכל מקרה ללא קשר לתוצאות ולמציאות

ה) בסיום הסבב יצאו ישראל והפלסטינים למרחב שונה מזה שהיו בו בתחילת הסבב

לאחר 50 ימי לחימה, הגיעו הצדדים להסכם על הפסקת אש (26 אוגוסט) שלפי ההערכות תישמר. אני מאמין שבנקודת הזמן הזו ניתן לומר שההתפתחויות ומהלך העניינים עולים בקנה אחד עם כל ההערכות שהצגתי במאמר.

כצפוי, חמאס מיהר להצהיר על “נצחון”. המציאות היא כמובן שונה לחלוטין. חמאס ספג מהלומה עצומה. עובדה היא שחמאס חתם על הסכם הפסקת אש על פי המתווה המצרי שהוצג עוד בשלבים מקודמים של המערכה ושחמאס סירב לקבל לאורך כל הדרך.

למהלומה שספג חמאס יש מימדים משמעותיים עוד יותר בפרספקטיבה רחבה. לא מדובר רק במהלומה צבאית קשה ביותר: מדובר לא פחות במהלומה קשה ביותר לדרכו הפוליטית והאידיאולוגית של חמאס. מבצע “צוק איתן” – כפי שהערכתי – מציין את נקודת הזמן בה מגיעה דרכו של חמאס למבוי סתום.

התביעה הפוליטית של חמאס להיות הנציג היחיד של הפלסטינים התבססה על הטיעון שהאידיאולוגיה של חמאס – זו שרוצה להכפיף את כל הפלסטינים למסגרת פוליטית, חברתית, ערכית וכלכלית שמבוססת על ישום קשוח של ההלכה האסלאמית, זו שרואה במאבק האלים בישראל עד להכרעתה צווי דתי והיסטורי מחייב – היא הדרך הנכונה היחידה ואין בלתה. שבע שנות שלטון של חמאס על רצועת עזה, שהובילו להרג של אלפי בני אדם בעזה (רבים מהם אזרחים) לחורבן עצום של עזה, לחנק כלכלי ופיזי, לאבטלה ושחיתות שלטונית, ממחישים לפלסטינים – ולרבים בעולם הערבי – כי האידיאולוגיה של חמאס ודרכו מובילים רק למבוי סתום של חורבן והרס.

חמאס- כפי שקורה לא אחת לארגונים רדיקליים – יזם את המערכה הזו מתוך הגיון פנימי ואינטרסים בלא להתחשב (אם מתוך חוסר הבנה ו/או מתוך חוסר רצון ) בשינויים והתהליכים המתחוללים במזה”ת ובמערכת העולמית. כתוצאה לכך, ביצע חמאס שורה של טעויות קשות ביותר:

ראשית, דווקא בשעה שהעולם הערבי משווע נואשות ליציבות לנוכח האלימות והחורבן הפוקדים אותו – חמאס הצית תבערה מקומית בתקווה (שהתבדתה) ליצור תבערה איזורית גדולה. בכך הגדיל חמאס את הכעס עליו בעולם הערבי והעמיק את בידודו

שנית, דווקא בשעה שהעולם כולו מביט בבעתה בשחיטה של עתונאי חסר ישע בידי אדם לבוש מסיכה בשמו של אסלאם מעוות, אנשי חמאס חובשי מסיכות הוציאו להורג בדם קר, באמצע היום ולעיני כל, עזתים שהואשמו בסיוע לישראל. בכך קישר חמאס את עמו אסוציאטיבית – הן בדעת הקהל הערבית והן העולמית – עם ארגון דאעש הרצחני

שלישית, דווקא בשעה שאפילו הבולטים במבקרי ישראל בעולם לא יכולים היו להתעלם מהמראות של ירי רקטות ישיר ומכוון על ערים, נשים וילדים, הסיר חמאס כל רסן והגביר את הירי הפראי, תוך התעלמות מוחלטת מקולות המחאה שהגיעו מאירופה. בכך גרם חמאס לעצמו נזק תדמיתי ופוליטי קשה ששחק בסיסי תמיכה שהיו לו באירופה

רביעית, דווקא על רקע תביעותיו שלו עצמו לשפר את המצב ברצועת עזה, לא נעלמה מעיני דעת הקהל הערבית והעולמית העובדה שחמאס לא היסס להמשיך בירי כשהוא מפקיר את תושבי עזה לגורלם הטראגי בשעה שמנהיגיו מתחבאים מתחת לאדמה או חיים במלונות פאר. בכך גרם לעצמו חמאס נזק פוליטי ותדמיתי חמור בדעת הקהל הערבית בכלל והפלסטינית בפרט

טעויות קשות אלה של חמאס חוזרות אליו כבומרנג ומדגישות את העובדה שדרכו של חמאס הגיעה למבוי סתום.

פרספקטיבה היסטורית מסייעת להבין את מימדי הכשלון של חמאס.

ביוני 2007 השתלט חמאס באלימות על רצועת עזה, תוך שהוא טובח באחיו, אנשי הרשות הפלסטינית, וכונן לעצמו ממלכה: ממלכת חמאס. אחד הדברים הראשונים שעשה חמאס לאחר השתלטותו על עזה היה לשרוף את המסוף של מעבר רפיח ולהביא לסגירתו. לפני ההשתלטות של חמאס, כאשר המסוף היה בפיקוח של הרשות הפלסטינית ומשקיפים של האיחוד האירופאי, עברו קרוב לחצי מליון פלסטינים מעזה למצרים וחזרה באין מפריע. מעברי הגבול עם ישראל היו פתוחים למעבר סחורות ומוצרים כמעט ללא הגבלה.

שבע שנים לאחר שהשתלט על עזה וגרר את תושביה למציאות של אבטלה עמוקה, מצוקות חברתיות וכלכליות ויאוש הולך ומעמיק, לאחר שהגיע למצב שבו הוא מנודה כמעט לחלוטין בעולם הערבי, לאחר שתמרן את עצמו למצב שבו קיומו תלוי לחלוטין ברצונם של משטרים כמו אירן, תורכיה וקטר, שמחר בבוקר יכולים להשליך אותו ככלי שאין בו חפץ, לאחר שגרר שוב ושוב את רצועת עזה להרג, חורבן :וסבל חסרי תכלית כתוצאה לאלימות שיזם נגד ישראל – אלה הם ה-“הישגים” שמציג חמאס לעצמו באוגוסט 2014

א) כאשר יפתח המסוף שוב, מי שיפקח עליו מהצד הפלסטיני יהיו אנשי הרשות פלסטינית – אלה שחמאס השליך מעזה ב 2007

ב) אם וכאשר יועברו המשכורות לאנשי חמאס – המשכורות שממשלת חמאס לא יכלה לשלם כי הגיעה לפשיטת רגל (ראו בענין זה את מאמרי.באנגלית שפורסם ב – 15 יולי) מי שיחתום על הצ’קים יהיה נשיא הרשות הפלסטינית, זה ששלטונו ברצועת עזה מוגר בברוטאליות על ידי חמאס לפני שבע שנים, אותו נשיא פלסטיני שתואר על ידי חמאס כבלתי לגיטימי אם לא בוגד

ג) כאשר תחודש ההזרמה של חומרי בנין לשיקומה של רצועת עזה שחרבה כתוצאה למדיניותו הכושלת של חמאס, מי שיפקח על העברת החומרים לא יהיה חמאס

ד) אם וכאשר יקודם רעיון הקמת נמל ימי ושדה תעופה בעזה השושבין לא יהיה חמאס

ה) יש סבירות רבה למהלך רחב, מגובה על ידי הקהילה הבינ”ל וגורמי כח איזוריים, שתכליתו ליצור תנאי מציאות חדשה בעזה שתצמצם ותגביל עוד יותר את יכולתו של חמאס להמשיך לשחק באש

אין פלא שלנוכח הכשלון העצום שנחל, חמאס ממהר לעשות את הדבר היחידי שהוא יכול לעשות וזה להכריז על “נצחון”. ראוי בהקשר זה לעשות תזכורת קצרה לגבי “נצחונות” במרחב שלנו: בסיומה של מלחמת לבנון השניה, מיהר מנהיג ארגון חזבאללה חסן נצראללה להכריז על “נצחון אלוהי”. ההמשך ידוע.

הכשלון של חמאס מתמצה בנקודה מרכזית אחת: כאשר יזם חמאס את המערכה הזו נגד ישראל הוא עשה זאת ממקום שבו הוא היה גורם השליטה היחידי בעזה. חמאס היה זה שהחזיק בגפרורים ושיחק בהם כרצונו. חמאס היה זה שפעל מתוך ראיה שגויה שביכולתו להכתיב את סדר היום האיזורי.

בסיומו של מבצע “צוק איתן” חמאס כבר אינו גורם השליטה היחידי ברצועת עזה. יש שחקנים אחרים –מצרים, הרשות הפלסטינית, סעודיה והקהילה הבינ”ל – שהופכים להיות גם כן בעלי שליטה על המתרחש בעזה. חמאס איבד את האקסקלוסיביות שהייתה לו על רצועת עזה, וכתוצאה לכך צומצמה מאוד יכולתו להמשיך ולהכתיב באופן בלעדי את סדר היום שלו על המרחב הקרוב והרחוק כפי שעשה עד כה.

יש בישראל כאלה שחושבים שישראל “צריכה לחסל את חמאס”. זוהי ראיה שאינה מקיימת כל דיאלוג עם המציאות. חמאס לא נעלם ולא יעלם. ישראל צריכה לוודא רק שחמאס לא יוכל להכתיב לה את סדר היום שלו.

אבל לא רק ישראל צריכה לשאוף לכך: גם הפלסטינים עצמם צריכים לוודא שחמאס לא יוכל להמשיך להכתיב להם את סדר היום שלו. בחברה הפלסטינית מתפתח שיח פנימי לגבי יעדיה וזהותה של הלאומיות הפלסטינית. חמאס מעולם לא ראה את עצמו מחויב להשתתף בשיח הזה כשותף, אלא כמי שיכפה את רצונו ודרכו. אבל לא עוד: הנסיבות, המאפיינים והתוצאות של מבצע “צוק איתן”, יחייבו את חמאס להשתלב בשיח הפנים פלסטיני כשותף עם חובות – לא כמי שמכתיב.

המשמעות לכך היא שחמאס מתחיל תהליך ארוך של בחינה מחודשת של דרכו ויעדיו – ותהליך זה ילווה בטלטלה פנימית בשורותיו.

כך מתממש מה שכתבתי: הנסיבות, המאפיינים והתוצאות של מבצע “צוק איתן” מציעים מרחב חדש, בעל פוטנציאל לשינוי חיובי, עבור ישראלים ופלסטינים. כפי שכתבתי במאמרי הקודם, על שני הצדדים מוטלת האחריות לפעול לעיצוב עתיד טוב יותר.

הדרך עוד ארוכה וקשה. אבל המרחב לכך נפתח.

If you want to have a better understanding of the news and what really drives the unfolding events…
Read the latest book of Avi Melamed,
INSIDE THE MIDDLE EAST | ENTERING A NEW ERA, available now >>>

Follow me on Twitter @AviMelamed; Facebook @InsideTheMiddleEast; for more Videos on YouTube https://www.youtube.com/c/AviMelamed

I can always be reached at Av*@Av********.com